כותרת התערוכה 'מרחב פרטי' מובילה למחשבה שהרי לפנינו מקבץ צילומים שמתייחס למרחבים פרטיים וספציפיים שהצלם צחי טופלברג לכד במצלמתו אלא שלא כך הדבר. המרחב הפרטי, בעבודות, מתרחש מחוץ ל 'גבולות הצילום' עצמו.  הוא מתקיים ב 'מרחב המדומיין' שבין הצופה לבין הצילום.

טופלברג, צלם, דוקטור לפסיכותרפיה, מגשר מוסמך לענייני משפחה, טייס בחיל האוויר לשעבר סא"ל וטייל, מציג מבחר צילומים שמביאים לידי ביטוי  'טביעת יד' ייחודית, שהווייתה ומאפייניה הנם סוג של 'סיפור פתוח'.  זהו סיפור רקום ברמזים, שראשיתו, המשכו וסופו נוצרים בתודעתו של הצופה. המרחב הפרטי, מתרחב, מצטמק, חבוי או נגלה, מתגבש במפגש שבין הדימויים הויזואליים שמופיעים בצילום לבין הצופה.

אם נתבונן בצילומים דרך זכוכית מגדלת של הפסיכואנליזה בכלל והגישה הסטרוקטורליסטית בפרט, שנציגיה קלוד לוי שטראוס (Lévi-Strauss)  ודה סוסיר, שהבינו את העולם כמערכת של סימנים המאורגנים במבנה (Structure) וילהלם וונדט (Wundt) ואדוארד טיצ'נר (Titchener) שחקרו את התודעה ע"י עידוד אנשים לאינטרוספקציה- התבוננות עצמית, והפילוסופים רולאן בארת (Barthes) מישל פוקו (Foucault) נגלה דמיון מובהק.

הצילומים, מתפקדים כ 'מצעים ויזואליים – פסיכואנליטיים'. במצעים אלו, מתקיימים דימויים הלקוחים מהמציאות ומהחלום ומתקשרים לתשוקות, לרגשות, למתחים, למניפולציות,      לאי – שקט, לחרדות ולהתכנסות. החלום נתפס כשיאה של החשיבה החזותית וכביטוי לעצמי אשר מעצב את עצמו בשפת התמונה. בדומה לטיפול הפסיכואנליטי, שמתקיים בשכיבה על הספה או בישיבה על כורסא נוחה וכרוך בפיצול בין ראייה ודיבור, ונוצר בו ואקום חזותי אשר מתמלא בדמיון, הצילומים כ 'מרחבים' פרטיים וויזואליים, נעדרי מילה וטקסט נדרשים לסיפור הפרטי, שהצופה  מספר לעצמו.

הצילום של טופלברג עוסק באיתור וזיהוי מבנים מנטאליים. מבנה מנטאלי הנו 'חוויה מודעת'. כל צילום מציע לוקיישן – מיקום / סביבה / מרחב, שמורכב ממאגר של דימויים פיגורטיביים, ארכיטקטוניים, גיאוגרפיים, פנים וחוץ וחפצים. המתבונן 'משוטט' בין המרחבים והדימויים השונים, שמתגלים במהלך 'הסיור', ומעצבים את דמיונו הפסיכואנליטי.        הצילום כ 'חוויה מודעת', נבנה ע"י הצופה שלמעשה מחולל את הסיפור ומייצר אותו. שלמותו של 'הסיפור המצולם' תלויה לחלוטין בצופה ובפרשנויות שלו אודות 'הנראות הויזואלית' בצילום.

הסדרות 'מרחב פרטי' ו 'בית בובות', שמוצגות בתערוכה, מדגימות טענה זו. במובן זה, הצילום, שנתפס כ 'חוויה מודעת', נותר אינטימי ובו-זמנית מנוכר. עם – זאת, הצילום מאכלס בתוכו חושניות, מסתוריות, מיסטיות – רוחניות. מקורו של המונח 'מיסטיקה' במילה היוונית הנו μυω)  myo) שמשמעה 'להחביא' או 'להסתיר'. בעולם ההלניסטי, 'המיסטי' יוחס לטקסים דתיים סודיים, ורק בשלבים מאוחרים יותר החל המושג לכלול שיטות אשר כוונו לחוויה ישירה של הנשגב. במובנה הרחב, החוויה המיסטית הינה חוויה המעניקה היכרות עם מציאויות או עם מצבים שלא ניתן לחוותם באמצעות תפישה חושית רגילה. יסודות מיסטיים ומאפיינים סיפוריים שמרמזים אודות הזיה, חלום, יחסי שולט – נשלט, ארוטיקה, שינה ומוות, באים לידי בצילומים.

"מרחב פרטי" בגלריה גרנד עד 28 באוגוסט

אוצרת-שירלי משולם

גלריה גרנד ART לאמנות עכשווית

עופר גרנד קניון, קומה 3

דרך שמחה גולן 54, חיפה