שלוש שנים לאחר מותה של האמנית עפרה צימבליסטה, תפתח תערוכה מקיפה של עבודותיה במוזיאון הפתוח בגן התעשייה עומר. בתערוכה "המופע הגדול" מוצגות עבודותיה לאורך השנים, המתארות קבוצות. ייחודה של צימבליסטה הינו באופן הצבת דמויות פסליה כמו הייתה כוריאוגרף.

היום כאשר השיח הציבורי עוסק בשאלה מהי תרבות ואמנות ומהי אמנות לעם , כאשר הדיון הופך לעיתים לצלילים צורמים, יש לזכור כי עפרה צימבליסטה מדדה את אמנותה, לא בתערוכות מוזיאליות אלא דווקא בהצבת פסליה במרחבים ציבוריים, עבור הקהל הרחב.

פסליה של צימבליסטה מוצבים במקומות בולטים במרחב הציבורי, בין היתר על מרפסת בניין בשדרות רוטשילד בתל אביב, שבה הציבה את הפסל "מקהלה" מ–1996, המורכב משלוש דמויות אנושיות צבועות באדום, צהוב וכחול, שנראות כמזמרות אל העוברים ושבים.  ב–2012 הציבה צימבליסטה על בית האמנים בתל אביב מיצב חוץ תחת הכותרת "מרחב מוגן", והוא כולל 11 פסלי יציקות גוף של גברים ונשים הצבועים באפור. ב–2002 הציגה את התערוכה "מעבר לכחול" במוזיאון מגדל דוד בירושלים, שכללה 30 פסלים של יציקות גוף אדם בצבע כחול.

צימבליסטה הציגה גם במקומות רבים בחו"ל, בין היתר במסגרת פסטיבל אדינבורו שבסקוטלנד ב–2004, אז הציבה פסלים בחמישה מקומות שונים בעיר, ובשנים האחרונות הציגה את פסליה בצ'כיה, טורקיה והונגריה. כשנה לפני מותה הציגה תערוכה בגלריה המשרד בתל אביב, ובה עבודות שיצרה בשיתוף עם המשוררת אגי משעול.

הקשר של גני התעשייה עם עפרה צימבליסטה נשמר לאורך כל השנים. בשנת 1987, עם פתיחתו של המוזיאון הפתוח בתפן, נבחר הפסל הראשון שלצימבליסטה- "ההולכים", על ידי התעשיין סטף ורטהימר והפך לסמל גן הפסלים במוזיאון. בשנת 2000 הוצגה תערוכה גדולה של עבודותיה במוזיאון הפתוח בגן התעשייה עומר ומאז מעטרים פסליה את כלל גני התעשייה של סטף ורטהימר בארץ וגם בפארק התעשייה שפתח בגבזה טורקיה.

בתערוכה מוצגים פסליה האחרונים של עפרה צימבליסטה בהם נעלם הגוף ונעלמה המאסה ונותר רק הבגד. בגדים שקופים ומוארים בתאורת פנים, כמעט שקופים, שוללים את החומריות. הבדים עטורים משפטים ושירים. האם ידעה, כי היא עומדת לעזוב את העולם? האם הותירה את משאת נפש הלב ורוח האדם ולא את החומר? 

נרין צימבליסטה נכדתה של עפרה (בתו של המוסיקאי חן צימבליסטה) המתגוררת בפינלנד ועוסקת בייצוג אמנים, כותבת: "פסלי הבגדים הריקים מסכמים בעל כורחם קריירה אמנותית בת 40 שנה. עפרה צימבליסטה שאלה על הקיום, תוך שהיא בוחרת לעסוק בייצוג דרך פורמליזם, אובייקטים והצבה. מצב האדם משתנה. לעיתים הוא מלא יופי, ולפעמים כואב ואכזר. הוא נמצא לנצח בספקטרום שבין בריאה, הרס, לידה, מוות ותחייה. השחקן משנה את מצב הצבירה שלו, אך אינו מפסיק להתקיים – הוא נברא מאדמת התבליט אל דמות תלת-ממדית ועצמאית בחלל, עד שגופו נלקח ממנו והוא הופך לישות רוחנית חסרת פיזיות, המיוצגת על ידי הכסות שלבש במערכה הקודמת. באמצעות הפיסול התיאטרוני הייחודי לה,צימבליסטה משקפת לנו את המסע הזה, צלמנו ודמותנו".

בספר המלווה את התערוכה בהוצאת "מודן" בעיצובו של מגן חלוץ, תצלומים מרהיבים של פסליה של צימבליסטה, חלקם פסלים הממוקמים דרך קבע וחלקם מתוך תערוכות במוזיאונים, בפסטיבלים ובאתרים שונים בארץ ובעולם. הספר מכיל מאמרים בעברית ואנגלית.

שעות פתיחת המוזיאון: ב'-ה'- 16:00-09:00, שישי סגור, שבת פתוח בכל שבת ראשונה לחודש- 10:00-15:00.

המוזיאון הפתוח בעומר – 08-9908100, http://www.omuseums.org.il

צילום רחל לזר